"Radicalization is getting worse, for sure. At the same time, the vision of equal rights, equal participation and women's power — all of that is getting stronger around the world," says gender sociologist Elana Sztokman, author of a book called The War on Women in Israel. Read the rest here. Or, listen to this NPR podcast about ultra-Orthodox battles against women in Israel. https://www.npr.org/player/embed/501619916/502402028
There was a sense of subdued determination among the 450 people swarming the halls of the Wohl Conference Center at Bar Ilan University during this year’s Kolech conference. Some of the attendees had been coming to Kolech conferences for years, while others had not been born when Kolech, Israel’s premiere religious feminist organization, was established in 1998. Still other Orthodox feminists told The Times of Israel they did not attend the July 13 event because it was no longer necessary for them to be there. However, judging by the range of topics covered, the unapologetic perseverance driving Orthodox feminism today leaves no stone unturned and no stained-glass ceiling unshattered. The lives of Orthodox Jewish women have changed dramatically in a relatively short period of time. Just six years ago, no Orthodox women had received rabbinic ordination, only a handful of “partnership minyanim” (Orthodox synagogues that promote women’s inclusion) existed in Israel, sexual abuse was still largely swept under the rug, and Jewish lesbians were still a small and mostly unseen community. In fact, at the 2009 conference, participants were surveyed about what title they would theoretically give a woman rabbi – rabbanit, rabba, and “important woman” were all on the list. The title of “maharat” had not yet been invented: Back then, it was all still hypothetical. READ the rest at Times of Israel
The following is the introduction to a paper I wrote for the Argov Center comparing the Orthodox feminist movements in Israel and the US: The women’s movement arrived at the American Orthodox community long before it arrived among religious women in Israel. Already in the 1970s, American women were gathering for all‐female prayer groups and holding protests outside the homes of agunot (“chained women” – women denied divorce by their recalcitrant husbands), while these issues did not reach Israel until the 1990s. Yet, when feminist consciousness finally reached religious Israeli women, the issues were no less burning, although often in a different order of priorities – or different altogether – than those in the Diaspora. Issues of women’s study and scholarship were more central in Israel than women’s prayer groups, which never fully took off in Israel. Women in Israel also contended with new issues, such as whether religious girls should aspire go to the army or national service, or whether the school system should teach girls gemara or the more watered down “toshba” (“oral law”). Even issues of clear overlap between American and Israeli activists, such as the agunah issue, have found expression in different ways, highlighting the fascinating differences between struggle against Jewish communal authority in the Diaspora versus the struggle against Jewish state authority in Israel. Meanwhile, although agunot in Israel are trapped in some frightening ways due to the state‐rabbinic monopoly on personal status issues in Israel, they also have more tools in their arsenal, such as lobbying, legislation, and the prison system. Today, there is more overlap between the two groups than ever before, with very similar overall agendas. There are also some indications that Israeli religious feminists are headed towards more radical positions on some issues than their American counterparts. The issue of women and the rabbinate actually started in Israel, and developed without much incident, as opposed to the “rabba” drama that ensued later in New York. Also interesting are the recent calls for civil marriage in Israel coming from agunah activists, in alliance with non‐Orthodox groups, which have set the groundwork for a struggle that has broad impact on all of Israel. Similarly, the recent struggle against the exclusion of women in public spaces in Israel has drawn many Orthodox women into a fight that (perhaps unbeknownst to some of them) is headed towards calling for separation of religion and state, a struggle that can have far‐reaching consequences for Israeli society and the Jewish people at large. An examination of these two movements provides a fascinating glimpse into the dynamics of change within a traditional society, and the struggles faced by women raising feminist consciousness in a patriarchal culture that they call their own. It is also an important story about the Israeli‐Diaspora relationship, about the synergy, overlap and tensions between two vital centers of the Jewish people, in which the issues are similar and in dialogue with one another, but challenges and solutions sometimes find expressions in distinct ways. READ THE ENTIRE...
Some Hebrew-language musings on the connections between Kolech and JOFA, or on the need for cross-oceanic collaborations in religious feminism. כתבתי מאמר בעברית באתר קולך בנושא כנס JOFA.... על שיתוף פעולה ועל הכוח שבא מחשיבה ופעילות משותפת. אשמח לשמוע תגובות http://kolech.org.il/show.asp?id=63941 ברור לי שיש כאן צורך גדול להדק את הקשרים בינינו וליצור דרך לשיתוף פעולה. פשוט חייבות. אין דרך אחרת. אנחנו זקוקות אחת לשנייה עבור ההצלחה של כולנו השנה היתה שנה מאוד מרגשת עבור הפמיניסטיות הדתיות: שלושה כנסים בנושא דת ומגדר התקיימו תוך מספר חודשים ברחבי העולם. הכנס הראשון של JOFA-UK החדש, התקיים בחודש יוני בלונדון; כנס השני, של ארגון 'קולך', התקיים בספטמבר והכנס השלישי, כנס JOFA, התקיים בניו יורק בתחילת חודש דצמבר השנה (2013) הרצף הזה של כנסים המיועדים לדון בנושאי דת ומגדר בזה אחר זה בפינות שונות בעולם הביא איתו הזדמנות מיוחדת לבחון את הקשרים בין תנועות האחות הללו. התוצאות בינתיים הן מרתקות, ואולי אפילו מרגשות. אין ספק ש JOFA ו'קולך' הינן ארגוני אחות במלוא מובן המילה. כמו שתי ישויות שנובעות מאותו מקור, כאשר כל אחת עם אישיות הייחודית לה. ההקשר דומה אך קצת שונה, והרצון משותף לבנות בית חדש וחזק על בסיס ערכים משותפים. במשך השנה שחלפה היו לנו מספר אירועים שפעלו לחזק את הקשרים בינינו ואת החזון המשותף. נציגות JOFA ו'קולך' נפגשו מספר פעמים במפגשי היכרות, לשמוע אחת מהשנייה ולדון בסוגיות משותפות, כגון מנהיגות נשים, נושא העגונות ומסורבות הגט ועוד. בירושלים, חנה קהת אירחה את נשות JOFA, ואח"כ סוזי הוכשטיין אירחה את הקבוצה. כשחנה קהת היתה בניו יורק בנובמבר שעבר 2012, הרמנו ערב של וועידת פאנל בנושא מעמד הנשים בארץ, יחד עם בלו גרינברג, ג'יין אייזנר, סוזן ווייס וננסי קאופמן, כולן נשים יהודיות פמיניסטיות מובילות (ואיזה כייף היה להפיק אירוע שבו כל הדוברות היו נשים! קיבלנו על זה ביקורת – למה לא שמרנו מקום לגבר – אבל בשבילי זאת היתה אפליה מתקנת, והיה פשוט נפלא לראות פאנל מלא בכח נשים! אני יכולה להבטיח שקהל של כ-75 איש לא היו משועמם!). לסיכום, שני הארגונים נמצאים כבר יותר משנה בתהליך משמעותי וענייני לגבי חשיבה, לקראת חזון משותף ואולי גם פעילות משותפת. וכל זה קורה בשנת הכנסים, כך שפעילות זאת צברה תאוצה וקיבלה אנרגיות חדשות. שמחתי מאוד לראות שמספר נשות וועדת ההנהלה של JOFA הגיעו לכנס 'קולך' בספטמבר, ושבלו גרינברג נשאה דברים בנושא נשים מסורבות גט. לי היתה הזכות, יחד עם חנה קהת, להוביל שיחה בלתי-פורמאלית בנושא שיתוף פעולה בין-ארגוני. שמענו מנשים וגברים על הצורך לבנות את הקשרים הללו, ללמוד מניסיונות של אחרים מרחבי העולם, וליצור מנגנונים לתמיכה הדדית בקרב אוכלוסיות המובילות שינוי מגדרי בעולם הדתי. בכנס JOFA בשבוע שעבר, היו נציגות/ים רבות/ים מהארץ, ביניהן/ם פרופ' תמר רוס, הרב דניאל שפרבר, דבורה עברון, ד"ר רוני עיר-שי, נורית יעקובס-יינון, רחלי ווסרמן, סוזן ווייס, נשים מנשות הכותל ועוד. היו גם דוברות מ'קולך': ריקי שפירא-רוזנברג וביטי רואי, וריקי סקרה את הפעילות החשובה של 'קולך' במיוחד בנושא נשים במרחב הציבורי. מאוד שמחתי שריקי באה לדווח על הנושא הזה, נושא שהוא לא מובן מאליו שהוא נמצא בתודעה של נשים אמריקאיות. גייסנו כסף במיוחד עבור הדיון הזה, ויותר מזה, הצלחנו לוודא שהנושא הזה יהיה חלק מהאג'נדה של כנס JOFA. אני רואה בזה...
Imagine a medical conference dedicated to women’s bodies in which no women are allowed to speak or even sit in the audience. No, this is not a Victorian novel or the back room of an old-fashioned gentlemen’s club. This is Israel 2012. For the fourth year in a row, Pu’ah, a publicly funded organization dealing with gynecology, fertility and Jewish law, or halacha, is set to hold their annual medical conference on January 11 in a setting completely devoid of actual women. Women are excluded as conference presenters on fertility, medicine, or Jewish law, and barred from even sitting in the crowd. Over the past three years, Kolech has written petitions, gone to the media, and turned to medical professionals asking them not to participate “This year, for the first time, people are taking an interest, and maybe something will happen,” Kolech’s founder, Dr. Hanna Kehat, said. “Women of knowledge, understanding and authority in the relevant areas are excluded,” the letter reads. “We expect you to exclude yourself as well and let Puah know that your conscience does not allow you to participate.” Read more: http://blogs.forward.com/sisterhood-blog/149083/#ixzz1iflB7YmX
Pressure against the Pu’ah to abstain from holding a conference for men only on fertility and Jewish law seems to be working. As of this morning, 9 out of 10 Israeli doctors scheduled to speak had withdrawn. In addition, the Ethics Board of the Physicians’ Union announced that from now on doctors will not be allowed to participate in medical events orconferences in which women are excluded, either as speakers or patients. This is an enormous victory by any social activism standards. A roundtable of 30 social justice organizations convened by the New Israel Fund over the past few months to address the exclusion of women seems to be largely responsible for this success. Dr. Hanna Kehat, founder of the religious women’s forum Kolech, brought the Pu’ah conference to the attention of the other members of the roundtable — and several member organizations helped activate pressure. (Full disclosure: I also sit on the roundtable, representing The Center for Women’s Justice. Everything reported here is with permission). Lili Ben Ami and Limor Levy Osemi, of the Lobby for Equality Between the Sexes, have been particularly influential in achieving the support of the physicians’ Ethics’ Board, and have been speaking to doctors, Knesset members and members of the media. Mickey Gitzin, director of Be Free Israel, which promotes civil equality, has also been encouraging doctors not to cave into Haredi pressure. Read more: http://blogs.forward.com/sisterhood-blog/149359/#ixzz1jbWWJRGz
